<h1>סמ"ג לאוין סימנים ע"ז—ע"ח</h1>
<h2>דף ז:</h2>
כתב רבינו שמשון בתוספת(א) דמנחות (ס"ט א' סוד"ה דבלע) במסקנא, מתוך הסברא נראה בין לעניין טומאה בין לעניין איסור דכל דבר שהוא שלם שהוא ניכר בשלמותו שלא נתעכל ולא נלעס כגון חיטין שלמים שבגללי בקר דקאמר בפרק רבי ישמעאל (מנחות שם) דלקטן לאכילה מטמא טומאת אוכלין, ודגים שלמים כגון דג טהור שבלע דג טמא כדתנן בפרק קמא דבכורות (ז' ב') שאסור באכילה, ולהכי נקט בלע מפני שהוא שלם כל אלו אינו עיכול, [ו]בפרק בתרא דיומא (פ"א א') [אמרינן] זר שבלע שזפין של תרומה והקיאן ובא אחר ובלעו שפטור השני, פירוש שזפין פרונ"ש בלעז, אומר אבי אמי רבינו חיים כהן (בתו' שם) שאעפ"י שהם שלמים ולא נתעכלו פטור השני לפי שכבר נתחללה כמו שמצינו בפרק קמא דכריתות (ז' א') כהן שסך שמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש ומפרש שם הטעם מפני שנתחללה כבר, וזאבים שבלעו תינוקות וטהרו את הבשר בפרק רבי ישמעאל (שם) אף על פי דנקט שבלעו מסתברא שלא היו שלמים, ואותן חיטין שנמצאו במעי תרנגולת בפסח ראוי להחמיר ולאסור אם נתבשלו או נצלו עמהם דלא הוי עכול ויש בהן איסור חמץ ולא דמי לההיא דאהלות (פי"א מ"ז) גבי בשר המת כמה ישהא במעיו ויהא עיכול בעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף ששם מדבר בבשר המת שנלעס ולא נכנס שלם בגוף.
